החיפוש המתמיד לתשובה לשאלה מה הופך אנשים למאושרים יותר, העסיק אותי כבר מגיל צעיר, הגעתי לתובנה שכולנו דומים וכולנו עוברים את אותו מסע עם אותם אתגרים, התמודדויות, קשיים, כאב ועצב, יש מי יותר ויש מי פחות. אך מה שיוצר את החוסן האמיתי שלנו כבני אדם ויהפוך אותנו למאושרים יותר מאחרים, זו הדרך בה נבחר לתפוס את המציאות והיכן נבחר להניח את תשומת הלב שלנו בזמנים הקשים. אחת הפעולות המשמעותית שאני מקפידה לעשות, היא לחפש את מה שטוב בחיי, להודות עליו ולקרקע אותו מסביבי על בסיס קבוע, אני קוראת לזה להטיל עוגנים של טוב, העוגנים האלו הם אילו שמאפשרים לי להניח את תשומת הלב שלי על התמונה הרחבה כשאני צריכה להתמודד עם אירועים נקודתיים.
אם נמשיל את התמונה הרחבה לדף לבן, והייתם יושבים מולי כעת במפגש הדרכה הייתי מראה לכם/ן דף לבן עם נקודה שחורה, והייתי שואלת אתכם/ן, מה אתם רואים/ות? סביר להניח שרובכם/ן הייתם/ן עונים/ות נקודה שחורה, ואני הייתי עונה: "נכון יש כאן נקודה שחורה אך יש כאן גם דף לבן."
באופן לא מודע, ההתמקדות בנקודה השחורה היא ברירת המחדל של רוב בני האדם, מחקרים רבים הוכיחו שאנחנו נוטים יותר למחשבות שליליות מאשר לחיוביות. ולכן כנראה שגם אם יהיו לנו שפע של דברים טובים בחיים ורק דבר אחד ישתבש, אם התגובה שלנו לא תהא מודעת, סביר להניח שבאותו הרגע הכול יראה לנו שחור. כמה זמן נשהה בתוך הסיטואציה ונרגיש שהכול שחור, מאוד תלוי ברמת ההתמקדות שלנו, ככל שנתמקד יותר ויותר במה ששחור, כך נתקשה יותר ויותר להשתחרר מהרגשות השליליים.
אז מה עושים על מנת לא לשכוח לראות גם את התמונה הרחבה?
היכולת לזכור ולא לשכוח מהמכלול ולראות את התמונה הרחבה בזמן שאנו מתמודדים עם אירועים או מצבים זמניים, תלויה ברובה באימון ותרגול המחשבות שלנו בלחפש את מה שטוב ברמה היומיומית, ככל שנחשוב יותר על מה שטוב בחיינו וככל שנתמקד בכך ואף נכיר תודה על כך, נהפוך את המחשבות על הטוב להרגל מודע ונוכח בחיינו. וככל שנהייה מודעים יותר, ברגע האמת כשנחווה אירוע מאתגר נוכל לראות מעבר לרגשות השליליים, להתמקד גם בתמונה הרחבה ובמה שעדיין טוב, ולאפשר לעצמנו להתאושש יותר מהר מהסיטואציה או לקבל אותה ביותר קלות.
כאמור, האירועים האלו שחוזרים ומציפים בנו רגשות של עצב או כאב, בין אם לתקופה קצרה או ממושכת, לא זרים לאף אדם, וכל אחד מאיתנו חווה אותם ברמת עצימות שונה. ולעיתים גם אם נראה לנו מהצד שאין פרופורציות בעוצמת התגובה לאירוע, לא נוכל לעולם לשפוט אדם בצערו או כאבו. ואין זה משנה מה הסיבה לכך, בין אם מצער על פרידה או צער של אדם שעבד חודשים על מיזם והכל נהרס בדקה, או מצער של ילדה שאיבדה את הצעצוע האהוב עליה, הכול יחסי למי שחווה את האירוע והכל תלוי בפנימיות שלו וביכולת שלו לראות את התמונה הרחבה בו זמנית.
היכולת לראות את התמונה הרחבה תאפשר לנו הקלה ותעזור לנו להתרחב מעבר לאירוע הנקודתי, ולהיזכר שאנחנו מכלול שמורכב מסך של המון חלקים שמשפיעים עלינו בו זמנית, כמו האנשים המשמעותיים בחיינו, התחביבים שלנו, החלומות שלנו, החוזקות שלנו, האמונות שלנו, הטבע, השמש, ועצם זה שאנחנו חיים בכלל, ההכרה הזו בכל הטוב שיש בתוכנו ומסביבנו למרות מה שאנו חשים ומרגישים, תעזור לנו להצמיח ולצמוח בעזרה ובזכות של כל העוגנים של הטוב שעדיין קיימים בכל האספקטים האחרים של חיינו.
ישנה אמירה של רבי מנחם מנדל "שאין דבר יותר שלם מלב שבור", לטעמי אין יותר מתאימה ממנה להרחיב את ההסבר. לב שלם הוא לב שאין לו צורך והשתוקקות לכלום, כי הוא כבר מלא כמו כוס של מים. ולכן לב שלם לא יוכל להרחיב את עולמו, להתפתח ולצמוח, כי כל טיפה שינסה להוסיף תזלוג מהכוס. לעומתו לב שבור, הוא לב שנוכל להוסיף לו הרבה טיפות של מים, כי הוא לב שמתוך השברים שבו ומתוך הרצון להתמודד, יצליח להתפתח ולהתעצם ולהתעלות מעל השברון ולהרחיב את עולמו. ההתעלות מעל השברון, לא תעשה באמצעות תיקון השברים אלא על ידי סילוק העצבות, וסילוק עצבות יתאפשר רק אם יוכל הלב עדיין לשמוח בחלקו. היכולת לשמוח בחלקו ולהכיר בטוב שיש היא לא זו שתתקן את הלב השבור, אך ביכולתה להפוך את האדם שחווה את השברון יחד עם היכולת לשמוח לשלם יותר.
ולכן, אין זה סותר להרגיש עצבות או כאב, ובו זמנית עדיין לנסות להתמקד בטוב ולשמוח בחלקנו, אם נקפיד להטיל עוגנים של טוב מדיי יום, ונחזור על כך שוב ושוב, נוכל להרחיב את התפיסה המודעת שלנו, ולראות לא רק את הנקודות השחורות בחיינו אלא גם את הדף הלבן בו זמנית ולהקל על עצמנו במסע שאנו עוברים פה בחיים להפוך להיות שלמים יותר ומאושרים יותר.
נכתב על ידי כלנית פילו