למה כדאי להפוך את הדרך אל המטרה למטרה בפני עצמה חלק ב', ואיך זה קשור לשנה החדשה?
הטור הקודם עסק בשלוש יכולות שיעזרו לנו להנות מהדרך אל השגת המטרות שלנו. על היכולת לזהות את הטוב בכל שלב שאנו עוברים בדרך ולהעריך את תרומתו לחיינו, על היכולת להבחין בהתקדמות שלנו ועל היכולת לזהות איך הסביבה שלנו מושפעת מכך.
החזקת התובנה שהדרך עצמה נחוצה להתפתחות שלנו לא פחות מהמטרות שאנו מציבים לעצמנו, תהפוך אותנו להיות מסופקים יותר ומאושרים יותר, כי אנו מבינים שבדרך אל המטרות אנו מסוגלים להתפתח ולהשתנות לטובה, גם אם לא השגנו את המטרה הספציפית שקבענו לעצמנו.
אחד הדברים המשמעותיים שיוכלו לעזור לנו לבסס את התובנה הזו, זוהי האמונה שאנו עושים הכי טוב שאנו יכולים בכל רגע נתון בדרכנו להשגת המטרות שלנו הן מבחינת התוצרים והן מבחינת רמת ההתמדה.
התוצרים ורמת ההתמדה שלנו הם פונקציה של משתנים רבים, סביר להניח כי הם לא יוכלו להיות זהים, אם לדוגמה נבצע פעולה בזמן שאנו רעננים בשעות הבוקר אל מול זמן בו אנו מאוד עייפים בחצות הלילה. בכל יציאה לדרך יש משתנים שישפיעו עלייה בנקודת הזמן בה נבחר לעשות אותה, משתנים כמו: התחייבות נוספות, מצב משפחתי, רמת תקציב, מצב פיזי, מצב נפשי וכיוצא בזה. ולכן כל פעולה שנבחר לעשות מתוך הבנה שאנו עושים הכי טוב שאפשר במגבלות שיש לנו, כבר תוריד מעלינו לחץ באופן משמעותי, ותרכך את התחושות שנלוות לפערים בן מה שרצינו לבין מה שקיבלנו בפועל. אין זה אומר שאנחנו צריכים להתייאש בקלות, אך חשוב שנהייה כנים עם עצמנו, ונבין היכן אפשר לעשות יותר והיכן אי אפשר יותר.
ישנו סיפור קצר שקשור לנושא, בתחרות טיפוס מדרגות בבניין בן 100 קומות, התמודדו מאות משתתפים מכל רחבי הארץ. המנצח היה צפוי לזכות בפרס כספי גדול מאוד. ברגע ההזנקה ההתרגשות הייתה גדולה בקרב הצופים והמתחרים. כל המתחרים החלו לטפס במדרגות. לאט לאט החלו המתחרים להתייאש ולנשור מהתחרות, חלק בקומה העשירית, חלק בקומה העשרים, בודדים הגיעו לקומה השלושים, שלושה הגיעו לקומה הארבעים, ורק מתמודד אחד הצליח לטפס לקומה החמישים. שהגיע לקומה החמישים, קרא הכרוז: "יש לנו מנצח במקום הראשון!"
כשירד הזוכה המאושר למטה עם הגביע ביד, שאלו אותו האנשים איך זה יכול להיות שהוא ניצח והוא הגיע רק עד לקומה החמישים. הוא ענה להם: "ראיתי לנגד עיניי איך אני מגיע לקומה ה- 100 והאמנתי בעצמי, אך יחד עם זאת גם התמקדתי כל פעם רק בשאלה איך אני עולה לקומה הבאה, כשהייתי בקומה הראשונה, חשבתי רק על הקומה השנייה, ושהייתי בקומה השנייה, חשבתי רק על הקומה השלישית, היה לי קל יותר להתמיד בטיפוס כשלא ספרתי כמה קומות עוד נשארו לי, אלא הייתי ממוקד כל פעם בשלב אחד. כשהגעתי לקומה החמישים, היה תלוי שלט גדול שהיה כתוב בו: "כל הכבוד ניצחת! אם הגעת עד הקומה החמישים אתה רשאי כעת, להיכנס למעלית ולעלות איתה לקומה המאה, הגביע יחכה לך שם."
מוסר ההשכל, היכולת להגיע אל המטרה טמונה בהתמקדות נכונה, וביכולת ההתמדה לצלוח כל פעם שלב אחד בדרך ולהנות ממנו, כשאנו מתמידים ומודעים למה שקורה לפנינו ונחושים להשיג את המטרה ובעיקר מאמינים בעצמנו, החיים גם יכולים לזמן לנו הפתעות.
חשוב שנאמץ לנו גישה בה אנו חיים בידיעה שאנו עושים הכי טוב שאפשר בדרך אל המטרות שאנו מציבים לעצמנו, עם הבנה שהפעולות שאנו נוקטים חשובות וחיוניות להתפתחות האישית שלנו. אך חשוב שנדע, שגם אם התמדנו בעשייה ועשינו הכי טוב שאפשר ולא הצלחנו, יש דברים שהם לא תמיד בשליטתנו וליקום יש את הדרך שלו לוודא שמה שאנו זקוקים אליו יגיע אלינו בזמן הנכון עבורנו. וטוב יהא שפתחה של השנה החדשה,
נוכל לעצור לרגע ולשאול את עצמנו איך החיים שלנו השתפרו מהשנה שחלפה, ובזכות מה? כך נוכל להכיר ולהעריך את ההתפתחות שלנו, לברך על "המתנות" שאספנו בדרך, ולקדם את השנה הבאה עם מטרות חדשות ובתקווה ובצפייה שנוכל להשתפר עוד ולהפוך להיות לגרסה טובה ומאושרת יותר של עצמנו.
נכתב על ידי כלנית פילו