מה עושים שלא מספיק להסתכל על החיים דרך משקפיים ורודים ?
לראות את העולם דרך משקפים ורודים, לשמור על אופטימיות, להתמקד בחצי הכוס המלאה, אילו ללא ספק פעולות משמעותיות שעוזרות לנו לשמור על איזון ושמחה בחיים.
ישנה כמות עצומה של מחקרים בתחום הפסיכולוגיה החיוביות אשר הוכיחו כי פעולות אלו הן מעלות את רמת האושר ומקדמות רווחה נפשית, ללמוד לעשות בהן שימוש ברמה היומיומית, זו לא קלישאה, זוהי כבר עובדה ובמציאות של ימינו גם הכרח. מניסיון זה דורש עבודה רבה אך ככל שאני מתאמנת ומתרגלת יותר את המוח שלי לחשוב כך, אני מרגישה שהתפיסה שלי משתנה. גם על כך נערכו המון מחקרים שהוכיחו את הגמישות והדינמיות של המוח ואת היכולת שלו להשתנות בעקבות חשיבה חיובית.
בשורה התחתונה, תרגול ואימון יומיומי של הסתכלות דרך משקפים ורודים יותר, תחווט את המוח שלנו מחדש ותוכל להשפיע על הרגשות שלנו. אך יחד עם זאת, לעיתים כמה שננסה להסתכל על הדברים בדרך חיובית, עדיין לא נצליח להתגבר עליהם. נראה כי הנפש שלנו, לא תמיד מסתפקת בהסתכלות דרך משקפיים ורודים, לעיתים היא מבקשת לוודא שאנחנו יודעים שהמשקפים שלנו גם נקיים, על מנת לדחוף אותנו קדימה ולעזור לנו להתפתח.
ולמה אני מתכוונת?
ישנו ביטוי שאומר "כל הפוסל, במומו פוסל", משמעותו שאם אדם פוסל את התנהגות הזולת, הוא בעצם פוסל חלק נסתר בהתנהגות שלו שכדאי שיתקן בעצמו, אפשר לומר שתיאור זה מקביל למשפט על הגמל שלא רואה את הדבשת שלו.
כולנו מתנהגים לפעמים כמו "גמלים", חוטאים בפסילות, שופטים אחרים על מעשיהם ולא מקפידים לעשות בדק בית עצמי. על מנת לעזור לעצמנו להתמודד עם שיפוטיות וביקורת כלפי אחרים ולרגשות השליליים שנלווים לכך, חשוב שנתוודע ליכולת הזו לחפש את החלק שבתוכנו שאותו פסלנו אצל האחרים.
אם לדוגמה מפריע לי שחברה שלי מזלזלת בי ולא נותנת לי כבוד בהתנהגות שלה, אז אולי במקום לכעוס עליה או לדרוש ממנה לתת לי כבוד, כדאי שאבדוק עם עצמי קודם למי אני לא נותנת כבוד מספיק? אולי להורים שלי אולי לעובדים שלי? או אולי זו אני בכלל שלא מכבדת את עצמי מספיק? התבוננות פנימית אמיתית תוכל לענות לנו על השאלות שנשאל, וכשנקבל את התשובות נוכל להתחיל לפעול לתיקון המצב.
התבוננות פנימית ומחשבה מקדימה לפני ששופטים אחרים על ההתנהגות שלהם, תוכל לעזור לנו לווסת את רמת הרגשות השליליים, ולמנוע תגובות שלפעמים אנו מצטערים עליהן. התבוננות מסוג זה מצריכה אחריות אישית ויכולת להבין שמה שאנחנו מרגישים לא חייב להישאר כביטוי מקומי של רגשות, אלא יכול להפוך להזדמנות ואפשרות לגלות את עצמנו כל פעם מחדש, להתפתח ולהתחזק נפשית. תובנות אילו יכולות להפוך את ההתמודדות שלנו עם החיים לקלים יותר ופשוטים יותר.
ישנו סיפור על זוג צעיר שעבר לגור בקיבוץ, בעת שסידרו את הרהיטים בבית, ראתה האישה מהחלון את שכנתה החדשה תולה כביסה. אמרה האישה לבעלה " איזו שכנה לא נקייה, היא תולה את הכביסה שלה מלוכלכת אולי כדאי לי להמליץ לה על אבקת הכביסה שאנו משתמשים בה?" בעלה לא הגיב.
כך מספר ימים שבה האישה ואמרה לבעלה את אותו דבר, בסוף השבוע בעת ההכנות לשבת, הציצה האישה שוב מהחלון, ואמרה: "סוף סוף היא תולה את הכביסה נקייה." ענה הבעל: זו לא הכביסה שהייתה מלוכלכת אילו החלונות שלנו שהיו מלוכלכים, רק היום הספקתי לנקות אותם ולכן לא רציתי לומר דבר."
מוסר השכל פשוט, האישה חשבה שהכביסה של השכנה הייתה מלוכלכת, אך בעצם אילו היו החלונות שלה שהיו מלוכלכים. כך גם אנו מביטים לעיתים על הזולת, עם זגוגיות משקפים עכורות ולא תמיד נקיות. נעשה לעצמנו טובה גדולה אם נתחיל לשים יותר לב לדבשת שלנו במקום לזו של האחרים. ואם אנחנו לא מצליחים לראות טוב דרך המשקפים הוורודים, כדאי שנשקול לנקות אותם לפעמים. ככל שננקה אותם יותר, נוכל להוריד את מפלס השיפוטיות וללמוד לקבל יותר את האחר, ובסופו של יום לעזור גם לעצמנו להיות קצת יותר שמחים ויותר מאושרים.
נכתב על ידי כלנית פילו
